״אני אגרנית!״

כך הגדירה את עצמה יהודית היקרה בתחילת הדרך שלנו.

״יכול להיות שיש לך בעיית אגרנות ולא את עצמך אגרנית?״, שאלתי אותה. העניין הוא שכשאנחנו מגדירים את עצמנו ברמת הזהות שלנו, הדרך לשינוי תהיה הרבה יותר קשה ולא פשוטה. לעומת זאת, כשאנחנו אומרים ״יש לי בעיה של..״, אנחנו משאירים את הבעיה ברמת ההתנהגות, מה שניתן לשינוי בקלות רבה יותר.

יהודית היא יוצרת. במשך כל חייה יצרה עם ולמען ילדים, ובעבר אף יצרה לפרנסתה. היה לי חשוב שלפני שנתחיל בתהליך הטיהור והשחרור, היא תראה את עצמה כפי שהסביבה שלה רואה אותה - יוצרת!

ליהודית אכן היו יותר דברי עבודה ויצירה מן הנדרש, אך ברגע שהיא ידעה מהי התוצאה הסופית הרוציה והנחשקת שלה, הצליחה לשחרר באהבה ציוד רב שלא שימש או שימח אותה עוד. בנוסף, בין כל ערמות הציוד, מצאתי לא פעם דברי ערך סנטימנטלי מן העבר. פריטים מהסוג הזה, מצריכים שניתן להם כבוד ונקדיש להם מקום משלהם. אחרי הכל, החיוך שעולה כשמביטים בתמונה ישנה, תעודה או אפילו סיכה שמזכירה תקופה מסוימת בחיים, שווה הון!

זה היה יום מלא בעבודה, זכרונות, חיוכים, שחרור ובעיקר אושר. אין מספיק מילים שיכולות לתאר עד כמה אני גאה ביהודית.